אהרן נ' מגה קמעונאות בע"מ

פסק דין

לפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותו בגין חיוב שגוי ברכישתו של מוצר.

בכתב התביעה טען התובע כי ביום 4.9.11 רכש מוצר אשר פורסם על ידי הנתבעת במחיר של 10 ₪ ל – 2 יחידות. בדיעבד, התברר כי חויב בפועל בסכום עודף של 11.16 ₪ (עבור 4 יחידות סה"כ). משפנה התובע לנתבעת בתלונה ביחס לחיוב העודף, הסכימה הנתבעת להשיב לידיו את הסכום הנוסף ואולם לטענת התובע, הוא לא סבר שיש בכך די וביקש לשוחח עם מנהל הסניף.

משלא קיבל התובע תשובות אשר הניחו את דעתו, הוגשה התביעה דנן.

בכתב ההגנה הודתה הנתבעת בטעות בחיוב, ואולם טענה כי משהסכימה להשיב לידי התובע את הסכום העודף, לא היה מקום להגשתה של תביעה זו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, ונתתי דעתי לטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. טעמי להלן.

במסגרת הדיון בפני טען התובע כי האירוע נשוא כתב התביעה אינו אירוע בודד, אלא שהתרחשו אירועים נוספים, קודמים בהם חויב ביתר. עוד ובנוסף הציג בפני התובע פרסומים הנוגעים לחיובה של הנתבעת על ידי גופים וגורמים שונים בשל אי מתן מידע או חיובים עודפים.

אני מוצאת להדגיש במפורש כי הסוגייה המונחת בפני, הינה סוגיית ההצדקה בחיוב הנתבעת בפיצוי בגין האירוע המפורט בכתב התביעה, וזאת בלבד.

כתבי הטענות של הצדדים הם המגדירים את המחלוקת בה מתבקש בית המשפט להכריע. מקום בו תבע התובע בגין אירוע פרטני מיום 4.9.11, אין מקום כי בית המשפט יכריע בנוגע לאירועים אחרים או קודמים. למעלה מכך, למעט טענות בעל פה מצד התובע לא צורפו לכתב התביעה מסמכים או ראיות אשר יש בהם כדי לתמוך בטענה בדבר התרחשותם של אירועים קודמים.

נוכח כך, השאלה היחידה הינה האם במקום שבו חויב התובע ביתר ברכישת מוצר מסוג ספגטי, כאשר אין מחלוקת שהנתבעת הודתה בטעותה ובאופן מיידי התנצלה וזימנה את התובע לקבל לידיו את היתרה במזומן, יש מקום לחייבה בפיצוי כלשהו.

אני סבורה כי התשובה לכך היא שלילית.

טעויות קורות. השאלה, מקום בו מדובר בטעות פרטנית, מה הייתה הדרך בה נקטה הנתבעת לתיקון הטעות. ככל שהייתה הנתבעת מתכחשת לטעותה או מציעה לתובע, חלף השבת התמורה העודפת פיצוי שאינו כספי, יכול והיה מקום לחייב את הנתבעת בסכום כלשהו.

עם זאת, מכתבי הטענות של שני הצדדים עולה כי מיד עם פניית התובע התנצלה הנתבעת והודיעה לתובע כי הסכום העודף ממתין לרשותו בסניף.

זאת ועוד, בכתב התביעה ציין התובע בתום לב, כי משהגיע לסניף, מספר ימים לאחר מכן, נאמר לו על ידי הקופאית הראשית שהכסף מוכן עבורו בשקית.

בנסיבות אלו, איני מוצאת כי נגרם לתובע נזק כלשהו, בוודאי לא נזק המצדיק פסיקתו של פיצוי בהיקף של 5,000 ₪.

למעט מקרים חריגים, מטרת דיני הנזיקין במדינת ישראל היא השבת הנפגע למצבו קודם האירוע נשוא התביעה. אין בית המשפט "מעניש" את הנתבע, אלא שהוא בוחן את היקף הנזק הממשי שנגרם לתובע ומכאן פסיקתו. פסיקה של פיצוי עונשי ראוי שתעשה במקרים החריגים אשר נקבעו בפסיקתו של בית המשפט העליון ואין המקרה שבפני נכנס בגדרם.

התובע אכן זכאי לקבל לידיו בחוזר את הסך של 11.16 ₪. ככל שזה לא הושב לידיו, תשיבו הנתבעת בתוך 14 יום מהיום.

למעט סכום זה, איני מוצאת בנסיבות המקרה שבפני מקום לפסיקתו של פיצוי נוסף כלשהו.

סוף דבר,

בכפוף לאמור לעיל, התביעה נדחית.